אתי משתפת

עשר שנים. עשור שלם חלף מאז ימי התום של האינטרנט הישראלי והכל נראה כל כך שונה וכל כך דומה מאז ראשית האפס אפס. התשתיות שופרו ואפילו אינטרנט מהיר אמיתי כבר נראה באופק. בכל זאת הרשת הישראלית כל כך מפגרת מאחור. האתרים הגדולים לא התחדשו וחידשו מספיק בשנים האחרונות. הממשקים דרכו במקום, לא ראינו כמעט שירותים חדשים ומגניבים אלא אם כן אתם מחשיבים את יד2 או את אורנג’ טיים לכאלה. כבודם במקומם מונח אך הם נישתיים מדי ולא הצעידו את השוק קדימה.
קיבלנו את “מאקו” במקום אתר קשת” ואת נענע10 במקום “נענע”. בשני המקרים ניכר שינוי אך לא בהכרח שיפור.  ולא רק באתרים המקומיים נשארנו מאחור: הגירסאות המקומיות של הבינלאומיים: google.co.il מפגר בהרבה אחרי google.com, הממשק העברי של Gmail נשאר אחרי הממשק האנגלית, הגירסה הישראלית של פייסבוק לא מומלצת ואפילו לא דיברנו על MSN ישראל ו-Live.com.

הפוסט של גיא הורוביץ מ-Gemini “האם יש עתיד לתעשיית האינטרנט הישראלית” עודד אותי לכתוב פוסט שמזמן ביקש להיכתב. בין המשתמשים הישראלים יש מיעוט חזק שפיתחו את הרגלי הרשת שלהם עם השנים. כאשר הם ראו שהאתרים הישראלים לא מספקים להם את הצרכים הבסיסיים שלהם, הם עברו להשתמש בשירותים מחו”ל. חלקם היו שם תמיד. הרשת הישראלית הפכה בשנים האחרונות להוויה הישראלית עצמה: דחוסה, מעיקה, ססגונית ולא חיננית. לזכותה ייאמר שמעולם לא התיימרה להיות משהו אחר אך בניגוד לעבר, יש לנו אפשרויות בחירה.

אז נכון, כולנו קוראים חדשות מישראל ורובנו נעדיף לקרוא בעברית על פני קריאה בכל שפה אחרת. סביר להניח שאנחנו מבקרים לא מעט בדפי אינטרנט ישראלים מדי יום, לרוב בעקבות קישורים ישירים אליהם נחשפנו ברשתות חברתיות ובמקומות אחרים, אך עיקר הפעילות שלנו כבר לא כאן. נבלה את רוב יומנו און ליין מול פייסבוק או טוויטר, התמונות שלנו מאוחסנות בפליקר, הסרטונים ב-Youtube, הקבצים ב-Dropbox, הפידים בגוגל רידר, המוזיקה ב-Last.fm, הבלוג בוורדפרס, ההורדות ביוזנט והדואר ב-Gmail. הרגלי שימוש אלה מייצגים היום אך ורק משתמשים מתקדמים, אך אם מגמה זו תלך ותתפשט “מטה” (בין היתר בזכות רשתות חברתיות שתורמות להפצה של שירותים נישתיים), זו סיבה לדאגה בתעשייה המקומית.

לא מדובר בהשערות. הנה טבלת האתרים הישראלים הנחשפים ביותר, לא על פי TIM הבלתי אמין בעיני אלא Google Adplanner. במקום השני (אחרי גוגל שלא מופיעה בטבלה זו) ניצבת פייסבוק. אתרים חזקים נוספים שלא מופיעים בטבלה הם Gmail ו-Youtube. גוגל לא חושפת את נתוני התעבורה של האתר בארץ (או בכלל) אך על פי הערכות הוא ימוקם בין חמשת הגדולים. כלומר, כבר היום שלושה מבין חמשת האתרים הנחשפים בישראל הם זרים.

בקרוב ייבלע עוד אתר ישראלי, נענע, בספק שיתוף פעולה, ספק יותר מכך עם MSN. 

תעשיית הווב המקומית נמצאת תחת איום קיומי בכל תחומי השירותים: רשתות חברתיות, וובמייל, מסחר אלקטרוני, אלבומי תמונות, השוואת מחירים, דרושים, חיפוש עסקים מקומי ועוד. אתמול הבחנתי בשלט חוצות של דפי זהב בנוסח “מספר אחת בחיפוש עסקים באינטרנט”. אמת בפרסום: זה לא נכון. דפי זהב, אמנם הקמפיין שלכם מצוין, אך גוגל היא מספר אחת בחיפוש עסקים באינטרנט ואתם יודעים את זה. דפי זהב הם חלק משרשרת המזון של גוגל. כדאי להתחיל להתנהג ככאלה. במילים אחרות, אל תרעיבו את הלוויתן יותר מדי.

הסיבה לתהליך היא פשוטה למדי. חברות האינטרנט הישראליות לא פיתחו שירותים ראויים בשנים האחרונות. רוב המשתמשים נמצאים עדיין אצלן משום שהם לא מכירים אינטרנט אחר. אך לא כדאי לסמוך על כך. בהדרגה וככל שיהפכו טכנולוגיות האינטרנט לידידותיות יותר, הם יכירו. חוסר חדשנות הוא תמיד קטלני בתחומים האלה.

החברות הישראליות ממשיכות להוביל בתחום אחד: התוכן. בהקשר זה, ynet חסר תחרות מצד חברות זרות (גילוי נאות: עבדתי ב-ynet עד לאחרונה). גם וואלה, תפוז ונענע מושכים קהל בזכות התכנים שלהם, הרבה יותר מהשירותים או הפיצ’רים שלהם, יש להניח. אך תוכן הוא תחום פעילות צר. ללא שליטה על הטכנולוגיה והשירותים הן עשויות לגלות כי הפכו לחלק ממערכת אקולוגית שלא נתונה בשליטתן. ראו הוזהרתן. על רקע זה, המהלך של נענע להפוך לנספחת וספקית שירותים של חברות בינלאומיות (טוויטר, פייסבוק) עושה יותר שכל עכשיו אם כי אין ודאות שהדרך המסוימת שנבחרה היא נכונה. אף אחד לא זומם לחסל את האינטרנט הישראלי – הוא עושה את זה לעצמו לאט ובטוח כל עוד לא נראה יותר השקעה

“חורים ברשת” מחפש כותבי פוסטים חדשותיים בתשלום. פניות דרך הטופס.