לא נעים להגיד, אבל זמנו של פיירפוקס עבר. בגירסאות האחרונות הוא הפך לכבד יותר מאקספלורר המושמץ, עוד לפני שמוסיפים לו כמות נאה של תוספים. עם כל הכבוד לסנטימנטים הדפדפן נועד לשרת אותנו לגלישה מהירה ויעילה והשועל כבר לא מספק את הסחורה. Google Chrome כן.

אני יודעת, כבר ניסיתם ובסוף חזרתם לשועל. גם לי זה קרה. אבל בפעם הבאה שהוא קורס, או שסתם נמאס לכם מהאיטיות המחרידה, תנו לכרום צ'אנס.

היתרון המרכזי הוא כמובן המהירות והחיסכון במשאבים. כרום פשוט מהיר יותר, וזה לא מתבטא רק בבדיקות בתנאי מעבדה. עבור נטבוקים ומחשבים חלשים הוא בעיני הפתרון היחיד, אבל גם במחשבים חזקים ההבדלים משמעותיים.

החיסרון: בעיות תאימות. הרשת רחוקה מלהיות מוכנה אליו. לא נדיר להיתקל באי-תאימות, בעיקר ברשת הישראלית אבל גם במקומות מפתיעים (מישהו אמר יוטיוב?). מצד שני, בדיוק כמו בימיו היפים של פיירפוקס, בשביל זה המציאו את IE Tab.

משתמש פשוט יסתפק בהתקנה הבסיסית ואולי בתוסף או שניים. עבור משתמשים מתקדמים, הכנתי את הטיפים הבאים.

לעשות את החיים עם כרום קלים יותר

1. סנכרנו את כרום בין כל המחשבים. פשוט הכניסו את פרטי המשתמש שלכם והסימניות, ההגדרות הבסיסיות וערכת הנושא כבר יסתנכרנו לבד. את ההגדרה תמצאו ב:  Options > Personal Stuff > Sync.

2. השתמשו ב- Bookmarklets. קיצור כתובות עם bit.ly, הוספת סימנייה ל- delicious וכל פעולה אחרת שאפשר לעשות עם Bookmarklet עדיפה על-פני תוסף. זה נכון במיוחד למחשבים חלשים, אבל לא רק.

3. בטלו לצמיתות את התרגום האוטומטי. זה מציק, זה מעיק וזה דורש רק פעולה קטנה, אבל אף אחד לא זוכר לכבות אותו.

4. הגדירו מקשי קיצור בעצמכם, או היעזרו ב- Mouse Gestures.

5. ביחרו את התוספים הנכונים. פירוט ותוספים מומלצים בהמשך הפוסט.

טיפים למשתמשים מתקדמים

1. התקינו גירסת בטא. גירסאות הבטא מתעדכנות בתדירות גבוהה ומכילות פיצ'רים חדשים ויעילים, והן יציבות למדי. היכולת לקבוע את סדר התוספים על הסרגל, לדוגמה, קיימת בינתיים רק בבטא.

2. בקרו בתפריט ההגדרות. התפריט הצנוע יכול לתעתע, אבל יש הרבה מה לעשות בו. רמת ההתאמה האישית דלה יחסית ולא היו מזיקות עוד כמה אפשרויות (שאת רובן אפשר לאלתר עם תוספים), אבל אל תדלגו על ההגדרות בתפריט Options.

3. היעזרו במנהל המשימות הפנימי (Shift+Esc). הקלות שבהתקנת תוסף ללא הפעלת הדפדפן מחדש יכולה לגרום להעמסה בתוספים מיותרים שיאטו את העבודה. מנהל המשימות יראה לכם בדיוק איזה תוספים פעילים כרגע, וכמה משאבי מערכת הם צורכים. התקנתם תוסף שאולי תצטרכו מתישהו, אבל לא נמצא בשימוש שוטף? בטלו אותו, תמיד תוכלו לאפשר אותו חזרה בקליק אחד ממנהל התוספים.

במנהל המשימות המובנה של Windows, אגב, אתם תראו מספר תהליכים של Chrome: הדפדפן עצמו, טאבים פתוחים ותהליך לכל אחד מהתוספים. זהו המצב הנורמלי של כרום, וזה מה שמאפשר לו, בין היתר, להיות מהיר כל-כך.

4. שימו לב למעבד. כרום חוסך בזיכרון פיזי (RAM), אבל יש לו נטייה לחנוק את המעבד לפעמים בלי שום סיבה נראית לעין. אם נתקלתם בתופעה, קודם כל נקו ה- Cache לצמיתות (Ctrl+Shift+Del). סביר להניח שזה יפתור את הבעיה. אם זה לא עוזר, תמיד אפשר להאשים את התוספים. פרטים נוספים ופתרונות.

5 . נסו את כרומיום. השמועה אומרת שזה בדיוק כמו כרום, רק בלי להיות חלק מתוכנית העל המרושעת של גוגל. האמת, לא ניסיתי. גוגל כבר שולטת לי על החיפוש, על המייל ועל החיים. הדפדפן הוא לא זה שיעשה את ההבדל.

תוספים מומלצים

גלריית התוספים (extensions) של כרום אומנם לא מתקרבת לעושר של מוזילה, אבל היא בכיוון הנכון. כל אחד יוכל למצוא בה את התוספים המוכרים לו בוריאציות כאלה ואחרות, וגם תוספים חדשים ששווים בדיקה. התקנת תוסף בכרום לא כרוכה בהפעלה מחדשה של הדפדפן, ולכן הניסוי הופך למהנה הרבה יותר.

לביטול או הסרה של תוסף, קליק ימני על התוסף בשורת התפריטים ו- Disable/Uninstall יעשה את העבודה. לתוספים המורכבים יש הגדרות משל עצמם (קליק ימני על התוסף ו- Options), וכאמור בגירסת הבטא הנוכחית תוכלו למקם אותם על הסרגל כרצונכם, פיצ'ר שחסר מאוד בגירסה הסופית.

אלו 5 התוספים השימושיים והמוצלחים ביותר בעיניי:

1. AdBlock : חוסם הבאנרים המוכר בגירסה לכרום. פשוט ועושה את העבודה.

2. Google Mail Checker Plus: תוסף Gmail עוצמתי. התראות על מיילים חדשים (גם על הדסקטופ), ספירת מיילים שלא נקראו, ביצוע פעולות נפוצות מחלונית התצוגה המקדימה, שליחת מיילים דרך Gmail כברירת מחדל, אייקונים לבחירה ותמיכה ב- Google Apps ועוד. ניהול חשבונות מרובים היה הופך אותו למושלם.

ובאותו עניין: Google Talk Gadget.

3. IE Tab/IE TabClassic: עוד תוסף מוכר, למקרה הצורך ולפתרון בעיות תאימות.

4. Facebook for Google Chrome: התראה על נוטיפיקציות/הודעות חדשות בזמן אמת, צפייה ואפשרות תגובה ולייק בפיד, עדכון סטטוס ועוד. מצד אחד, הוא לא חוסך בזיכרון (כ- 14MB RAM). מצד שני, עבור מי שבמילא מחובר לפייסבוק כל הזמן, הוא חסכוני יותר מטאב שפתוח תמידית. מומלץ בחום למכורים.

וגם: Facebook Chat for Google Chrome/Chromium ו- Facebook PhotoZoom

5. Chromed Bird: תוסף לטוויטר. בעיני הוא לא מלהיב, אבל עבור מי שמתעקש על תוסף לדפדפן במקום קליינט הוא יעשה את העבודה.

הפוסט פורסם גם בחורים ברשת.

      

לאחר מספר צעדים מקדימים מפייסבוק שבישרו על השינוי המתקרב והכרזה רשמית (ותזכרו מי ראתה את זה מגיע), השבוע נכנסנו לתוקף הגדרות הפרטיות החדשות, שמאפשרות שליטה מלאה ומפורטת באנשים שרואים את המידע שלנו עד לרמת סטטוס מלא רחמים עצמיים שאתם לא רוצים שהאקסית תקרא או התמונות שעדיף שאמא לא תראה.

מבין סביבת מכריי, שיש בהם אחד או שניים שמבינים ומשתמשים בפייסבוק יותר מפעם-פעמיים ביום, נראה שאני כרגע היחידה שעומדת להשתמש בפיצ'רים המתקדמים שההגדרות החדשות מציעות – רוב המשתמשים מרגישים שזה פשוט דורש יותר מדי השקעה (ועל כך בפוסט הבא). אבל אם נעזוב את זה רגע בצד המהלך הזה, שמצטרף אל שאר השינויים האין-סופיים מהזמן האחרון, הוא יותר מהכל הצהרת כוונות של פייסבוק.

פייסבוק מנסה לצאת מהגן הנעול אל העולם הפתוח. ראינו את זה עם עדכונים בזמן אמת ועם השינויים בעמוד הבית החדש – וזה עוד כלום, שינויים נוספים ודרמטיים מתוכננים בחודשים הראשונים של 2010. גם פייסבוק רוצה שיצטטו סטטוסים של גולשים מאירן, יציגו תמונות או סרטונים – ולא בטוויטר, פליקר ויוטיוב. הבעיה היא שכל כל עוד הסטודנט האירני נמצא ב- Network של אירן והכתב האמריקני ב- Network של קליפורניה, זה לא יקרה. מה עושים? מבטלים גם ה- Networks שהיו רלוונטיות בימי הקולג' העליזים.

הצעד המתבקש הבא במהלך כזה הוא חברויות חד-צדדיות בדומה למודל של טוויטר: אם אני משתפת במידע שלי את כולם ואתה רוצה לעקוב אחרי המידע שלי, למרות שאנחנו לא מכירים או שסתם לא בא לי להיות מחוברת אלייך – למה לא? כבר היום בספק-פירצת אבטחה ספק-בכוונה ברורה, פייסבוק מכניסה לסטרים שלנו גם את מי שביקשנו ממנו חברות מבלי שאישר אותה עדיין (לא אישר, אבל לא עשה ignore). מודל כזה יוסיף לפייסבוק  שתי שכבות נוספות של קשר, כך שיהיו לנו Friends, Followers, Following אם להשתמש במונחים קיימים. הימור שלי – אם (כש)זה יקרה פייסבוק תקרא להם Fans או Supporters, כמו בעמודים.

כדוגמה אישית מרק צוקרברג, שעד לאחרונה הפרופיל האישי שלו היה חסום לחלוטין, פתח אותו (ברובו, או לפחות לכאורה) לעיני כל.

בסטטוס האחרון שלו הוא הסביר:

"For those wondering, I set most of my content to be open so people could see it. I set some of my content to be more private, but I didn't see a need to limit visibility of pics with my friends, family or my teddy bear :)"

כמו כל גולש פייסבוק ממוצע גם אתרי הטכנולוגיה לא יכלו להתאפק, והדבר הראשון שהם הלכו לבדוק הוא את התמונות. האמת שאותי מעניין יותר לראות את הסטטוסים מהימים הראשונים של האתר, אם למישהו יש סבלנות לנבור אחורה 5 שנים שיעדכן אותי.

מרק צוקרברג, מייסד פייסבוק. באופן אישי אני מרגישה הרבה יותר רגועה כשאני יודעת שזה האיש שמחזיק את המפתחות לרשת החברתית הגדולה בעולם ולכל המידע האישי שלי מהשנתיים וחצי האחרונות. אתם לא?

צחוק ודוגמה אישית בצד, האם פייסבוק באמת תשיג את מה שהיא מכוונת אליו, או שזה יחזור אליה כמו בבומרנג?

הגדרות נקודתיות זה טוב ויפה, אבל כל עוד לא ניתן לערוך את המידע אחורה ולהגדיר שכל העדכונים עד היום יופיעו בהגדרות הישנות והעדכונים מעתה והלאה תחת ההגדרות החדשות, פייסבוק לא תשיג את מבוקשה.

בינתיים, אני מעדיפה לראות איך המשתמש הקטן שחולק באותה רשימת חברים את ההורים, האחים, 2 אקסיות, בוס וחברים מהצבא יימצא שימוש בכלים החדשים, לכן בפוסט הבא מדריך מלא לשימוש בהגדרות הפרטיות של פייסבוק – לא רק למי שפנאטי לגבי הפרטיות שלו.

      

עכשיו דמיינו שתקבלו עדכון בטוויטר על משתמש שעושה ריטוויט למשתמש אחר שהעדכונים שלו מוגנים, רק שתראו בעדכון רק את העובדה שהחבר עשה ריטוויט, בלי המסר של החבר המוגן.

למה הכוונה? בפיד שלי מופיע עדכון על חבר שהגיב לסטטוס של חבר שלו, בלי לראות את התגובה או את הסטטוס המקורי בעדכון. גרוע מזה, הפרופיל של החבר-של-החבר בכלל חסום עבורי.
עדכון כזה הוא לחלוטין לא רלוונטי, והוא מופיע בניוזפיד שאמור להכיל את העדכונים המעניינים ביותר.

פייסבוק לא פירטה לעומק בפוסט על עמוד הבית החדש על-פי מה העדכונים הללו נבחרים, אבל עושה רושם שזה שילוב של העדכונים המוגבים והאהובים ביותר, וחברים שאנחנו נמצאים איתם באינטרקציה גבוהה (מגיבים הרבה לעדכונים שלהם).
העדכון הזה לא עונה על שניהם, אבל נתעלם ממנו לרגע ונניח שמדובר בבאג שעוד יפתר בהמשך.

הבעיה המרכזית היא שעמוד הבית החדש מכריח את המשתמש לבחור: להישאר לא מעודכנים בזמן אמת ולצפות בעדכונים רלוונטיים ו(אולי) מעניינים שזוכים לעניין רב בתגובות או לייקים בלי הסחות, או לצפות בכל העדכונים בזמן אמת, להישאר מעודכנים אבל להיות מוצפים באינפורמציה טכנית על פעולות של חברים שברובה לא רלוונטית.

תוסיפו על זה את העובדה שכ-40% מהעמוד נשאר ריק מהצדדים אחרי גלילה קצרה במקום לנצל את השטח (כפי שהוא נוצל בפורמט הקודם של העמוד, עם ההיילייטס) וקיבלתם עמוד לא מנוצל ולא מתוכנן כראוי.

הפיתרון ההגיוני ביותר יהיה לאפשר למשתמשים לבחור את סוג העדכונים שהם מעוניינים לקבל בניוזפיד, כמו בגירסאות מוקדמות יותר של דף הבית.
עד אז, נאלץ לבחור: רלוונטיות או עדכונים חיים. בעמוד החדש של פייסבוק אי אפשר להנות מכל העולמות.

      

המדריך המצוין של מורן הזכיר לי את ההתלבטות הנצחית בין פרטיות לבין שיתוף ברשת, שבאופן אישי אני מתחבטת בה לא מעט.

אני יודעת, לשמוע על פרטיות מבחורה שמתחזקת בלוג, מחזיקה בפרופילים פעילים ב-5-6 רשתות חברתיות וכמה מערכות פורומים זה קצת מצחיק, אבל הדילמה בין חשיפה לבין השמירה על הפרטיות היא דילמה שמלווה אותי באופן יום-יומי.

תכננתי לכתוב פוסט על הכללים שמנחים אותי, אבל גיליתי שאין בעצם כאלה. אני פועלת לפי אינטואיציה, לא פעם מוצאת את עצמי כותבת פוסט או סטטוס, מהססת לפני השליחה ולפעמים גם מוחקת.

אז הרשו לי להשאיר את זה כשאלה פתוחה- מה הקווים שמנחים אתכם?

איזה נושאים הם מחוץ לתחום ומתי האצבע על ה"שלח" מהססת?

      

מעניין בבלוגספירה הזאת. מאמר של יובל דרור בעין השביעית הוביל לפוסט תגובה של דבורית שרגל ופוסט תגובה-לתגובה של יובל.

קטונתי מלהיכנס לאמצע הדיון בין שניים מהבלוגרים הפופולאריים בישראל, אבל מצאתי את עצמי כותבת תגובה בגלוב באורך של פוסט, אז הנה השנקל שלי על בלוגרים בישראל.

יובל הציג בפוסט שלו טענה אחת מרכזית: עיתונאים, בעיקר בפרינט, מתמחים בתחום מסוים וזאת בניגוד לרוב הבלוגרים ולכן יכולים להתייחס למתחרים, למוצרים אחרים בשוק וכו'. הבלוגר הממוצע, לטענתו, יישמח לקבל מוצרים או שירותים בחינם וגם אם לא הושפע מהטבות שקיבל או לא קיבל דבר תמורת הכתיבה, לא יהיה לו הידע המקצועי כדי לבקר כראוי את המוצר. בהמשך הוא הציג כמה בלוגרים שמתמחים בתחומם כמו יאיר רוה, בועז כהן וגל מור – כולם אלפא-בלוגרים סופר פופולאריים שזוכים לעשרות תגובות, כולם עיתונאים בהווה או בעבר.

מנקודת המבט שלי, ההנחה של יובל מוטעית. הוא קובע שרוב הבלוגרים לא מתמחים בתחום מסוים, ובוחר להציג דווקא בלוגים של עיתונאים כבלוגים מקצועיים, אבל יש יותר מארבעה בלוגים בולטים בבלוגספירה הישראלית, ולמרות ריבוי בלוגים של עיתונאים והפופולאריות של רובם הם בולטים בבלוגספירה אך בהחלט לא שולטים בה.

לדעתי – ואני מוכנה לעמוד מאחורי זה ב-100% – ניתן למצוא בין חמישה לעשרה בלוגים ישראלים לפחות שהם מקצועיים, איכותיים, מתמחים בנושא מסוים, חיים אותו, נושמים אותו, לפעמים גם עוסקים בו באופן ישיר או עקיף לפרנסתם, בכל נושא בולט. בלוגים של אנשים מהשורה, ולא של אנשי תקשורת. אופנה, בישול, מחשבים וטכנולוגיה, צילום, גאדג'טים, פוליטיקה, חינוך, טלוויזיה, קולנוע, מוזיקה – רק תבחרו. מתוקף העבודה שלי בבלינק אני חייבת להכיר היטב את הבלוגספירה הישראלית ולא רק בתחומים שמעניינים אותי באופן אישי כמו שעושה הגולש הממוצע, ועדיין בכל פעם נדהמת מחדש מבלוגים שאני מגלה שמתמקדים בנישות קטנות ואיזוטריות, מתמקצעים בנושאים הללו ומחזיקים סביבה קהילה קטנה.

אדם שכותב בלוג מקצועי בנושא מסוים לא קם בבוקר, מחליט לפתוח לעצמו בלוג, מאלתר נושא ומתחיל לכתוב. הוא עושה את זה כי הוא אוהב את הנושא, מתעניין בו ורוצה לפתח אותו הלאה, לחלוק את הידע שצבר וללמוד מאחרים.

זה היופי בבלוגרים ודווקא זה מה שהופך את הבלוגרים למקצועיים בעיני. רק תשוקה אמיתית והתעניינות בתחום מסוים תביא מישהו לקום ביום בהיר, לפתוח לעצמו בלוג ולהתחיל לחלוק את מחשבותיו וידיעותיו בתחום עם העולם, בלי תמורה חומרית. נכון, לרוב הבלוגרים יש גם שיקולים או אינטרסים אחרים – מיתוג אישי, צורך בתשומת לב ורצון לתהילת עולם הם בין הבולטים שבהם. אבל זה הבסיס.

לכן, אין הבדל עקרוני בעיני בין PR קלאסי ל- PR Online שפונה לבלוגרים. הפנייה לבלוגרים שפונים לקהל שהמותג רוצה לפנות אליו באופן ישיר היא לא פחות לגיטימית מהודעה לעיתונות ששולחים לעיתונאים שמסקרים נושא מסוים. ואפרופו עיתונאים, למרבה הצער יש לא מעט כאלה שמתמחים בלקפייסט הודעות לעיתונות וכותבים על הנושא שבו הם אמורים להתמחות באופן שטחי וחובבני במקרה הטוב, ומציגים פרטים שגויים במקרה הרע.

      

אני מעבירה את הבלוג לאיחסון עצמאי,

הבלוג עובר כמה שיפוצים ויעלה שוב בימים הקרובים.

      

כל מי שקורא אותי בטוויטר ובפייסבוק כבר יודע שאני טסה לחו"ל בעוד כמה ימים. כל הטיול המדובר הוא עניין של שבוע עם כמה חברים טובים – שלושה וחצי ימים בלונדון, שלושה וחצי בצרפת – ואני לא מפסיקה לדבר על זה כבר חודש.
לא בדיוק היעד הפופולארי ל'טיול שאחרי צבא', אבל אני תמיד ידעתי שהטיול שלי יהיה לארה"ב, או יורוטריפ קטן. את דרום אמריקה והמזרח הרחוק אני משאירה לשאר בני גילי, כמו שאני משאירה להם את העבודות הזמניות והפסיכומטרי. זה פשוט לא בשבילי.
בכל אופן, סטיתי מהנקודה. ארה"ב זה לא, שתי ערים באירופה זה גם לא בדיוק יורוטריפ ושבוע זה הרבה פחות ממה שתיכננתי, אבל אילוצים כאלה ואחרים הובילו לכך שזה הטיול הראשון שלי לחו"ל מזה חמש שנים, וסוג של טיול של אחרי צבא באיחור אופנתי.

כל מי שמכיר אותי גם יודע שבדרך-כלל אני לא עצלנית, במיוחד בכל מה שקשור באינטרנט, וכבר כמה חודשים שאני עורכת מחקר קטן, קוראת ומוצאת טיפים שיעשו את הטיול הזה מוצלח יותר. באופן טבעי, בתור "תושבת קבע באינטרנט" (הציטוט הזה תמיד מצחיק אותי) בקבוצת חברים שהכירה במקור דרך פורום לצורך הטיול הזה לא יצאנו אפילו פעם אחת מהבית, אם לא מחשיבים סושיות אקראיות שבהן תיכננו את צעדינו. את הכל, כולל הכל, עשינו והזמנו דרך האינטרנט.

אז למה עצלנית?
לצורך המחקר שלי כמעט לא גיגלתי, חיפשתי או נאלצתי לדלות את המידע החשוב מתוך מדריכים ארוכים ומשעממים.
קיבלתי מיילים נהדרים, מפורטים ברמה כזו שצריך רק לאסוף את כולם ולהוציא סיפרון כיס; סיפורי מסע בבלוגים; סקירות וטיפים מפורומים; איפה המסעדות הכי טובות, מתי להזמין טיסה ומתי מלון, על מה להתפשר ועל מה בשום פנים ואופן לא לוותר ואיפה החנות הכי זולה והכי מגניבה בלונדון ובעולם כולו. כשחיפשנו מלון זול-אך-נטול-פשפשים, שלחו אותנו ל- Trip Advisor ושם קראנו חוות דעת מפורטות עד רמת הטפטים על הקירות של אנשים שכבר ביקרו שם ובחרנו את המלון הטוב ביותר ביחס למחיר.

לא הייתי ממהרת להספיד את Google ושאר מנועי החיפוש המסורתיים אבל את המחקר שלי אני ערכתי בעזרת אנשים. חברים, מכרים וזרים מוחלטים בפייסבוק, טוויטר, פורומים, בלוגים… "Social Media", "Web 2.0", "Collaboration" – תקראו לזה איך שאתם רוצים באיזה שפה שאתם רוצים.

בשורה התחתונה זה בסך-הכל אנשים.

      

נכון שאמרתי רק בשבוע שעבר שנמאס לשמוע על טוויטר, אבל לא יכלתי להתאפק.

נענע10 תשיק השבוע (ע"פ השמועות ביום ראשון) אפליקציית טוויטר בעברית בשם הלא עברי בעליל talker, ובינתיים העלתה אותה לרשת בהשקה רכה, כנראה כדי לאפשר לטוויטרספירה להתרשם ולנסות אותה לפני הקהל הרחב.

האפליקצייה, פרי פיתוחו של הסטארטאפ  DevUnity של אלון כרמל (המידע דרך newsgeek) נראית כמו אתר לכל דבר, ואפילו החיבור לטוויטר הישן והטוב לא מובן מאליו עד שעמוד ההרשמה הפיל אותי לתוך עמוד אישור האפליקצייה של טוויטר.

עוד מוקדם להתרשם מהאפליקציה. ההשקעה ראויה לציון, אבל זה לא הוגן לשפוט שירות חדש עוד לפני שהושק באופן רשמי. השאלה המרכזית בשלב הזה צריכה להיות בעיני לא מה טיב השירות, אלא למה מצפה נענע10 מהמהלך?

גיא אליאב, המנכ"ל הכבר לא-כל-כך-חדש של נענע לא גילה את הטוויטר אתמול. תוכן גולשים גם הוא לא בדיוק מונח שזר לו, והוא הגיע מהאתר המתקדם ביותר בנושא בארץ לאתר שחוץ מישרא-בלוג, מעולם לא חרט את הנושא על דגלו. הפורומים אף פעם לא היו להיט גדול והמעבר לעיצוב החדש הרג אותם לגמרי כשבטיימינג מושלם (עבור הגולשים) צץ ברשת אג'נדה וקלט בשמחה חלק מהקהילות א-לה IOL ותפוז של תחילת העשור.

נענע היא אחד האתרים שאימצו את טוויטר מוקדם יחסית לאחרים וכרגע מחזיקה בשלושה חשבונות רשמיים פעילים: @nana10 הכללי, @nana10net למדור המחשבים ו- @nana10ent למדור התרבות, ובאותה נשימה אפשר לספור בקבוצה את @channel10 שמתוחזק ע"י האינטראקטיב של ערוץ 10 ו- @israblogeditors של צוות ישרא-בלוג. עוד נקודה לזכותם היא שבניגוד לחשבונות אחרים של אתרים (@Technology של כלכליסט לדוגמה), החשבונות של נענע השכילו לעשות שימוש חכם יותר בכלי שעמד לרשותם ובמקום לזרוק לינקים לכל כתבה שעלתה באתר, הם עורכים סינון מסוים וגם מנהלים שיחה עם טוויטריסטים אחרים.

עכשיו הם לוקחים את זה עשרה צעדים קדימה ומשיקים טוויטר בעברית. לא שירות מתחרה, לא חיקוי – ניסיון להנגיש את השירות הקיים ולדחוף אותו קדימה בארצנו הקטנטונת. בדיוק כמו השימוש ב- Facebook Connect שהושק לפני כמה חודשים, גם הפעם נענע הולכת עם הזרם במקום נגדו, לוקחת את הכלים המוכרים והאהובים למשתמשים ומטפחת אותם.

חשוב להבין – גם עבור הטוויטריסטים וחשוב מכך, עבור נענע 10, ש- talker לא מתאים למי שכבר משתמש בטוויטר. מי שכבר שם לא צריך ממשק בעברית וגם לא ממשק וובי. אנחנו מסתדרים מצוין עם twhirl, TweetDeck, TwitterFox ושאר האפליקציות הקיימות, תודה רבה.

לעומת זאת עבור האנשים ששואלים מה זה לעזאזאל הטוויטר הזה ובשביל מה הוא טוב, talker לצד סרטוני הדרכה בעברית והבאזז התקשורתי יכול לעשות את השינוי, אם ישכילו לשווק אותו בצורה נכונה. עבור המשתמש המתחיל talker ידידותי יותר, מאיים פחות, בשפת הקודש ונמצא כחלק מאתר מוכר. נכון שזה לא הניסיון הראשון ליצור טוויטר בעברית – Snooz של תפוז הקדים את זמנו וניסה ליצור שירות מתחרה – אבל הפעם זה עוד יכול לתפוס כי בנענע שספגו מכה קשה עם העיצוב החדש הבינו מאז – If you can't beat them, join them.

      

הפוסט של ריקי כהן העלה לי כמה נקודות מעניינות למחשבה בענייני טוויטר, כאלה שמספיקות לפוסט בפני עצמו.

ואז הבנתי שאני כל הזמן מקטרת על זה שכווולם מדברים על טוויטר. אותם "כולם" הם הבלוגרים שמככבים ב- Google Reader שלי, פחות או יותר כל (או לפחות רוב) הבלוגרים הטכנולוגיים שכותבים בשפת הקודש. נדמה שלפעמים שכחנו (כן, גם אני) שיש עוד נושאים לכתוב עליהם בעולם.

עיבוד מחשב: ארז וולף

נכון, יש לפעמים פוסטים מאוד מעניינים וכל אחד לוקח את זה לזווית שלו, אבל קצת נמאס לי לשמוע על טוויטר.

אז את הפוסט אני אכתוב, אבל נדמה לי שאני אתזמן אותו לתקופה בה ההיסטריה סביב טוויטר תרגע קצת.