האינטרנט עושה אותי עצלנית

כל מי שקורא אותי בטוויטר ובפייסבוק כבר יודע שאני טסה לחו"ל בעוד כמה ימים. כל הטיול המדובר הוא עניין של שבוע עם כמה חברים טובים – שלושה וחצי ימים בלונדון, שלושה וחצי בצרפת – ואני לא מפסיקה לדבר על זה כבר חודש.
לא בדיוק היעד הפופולארי ל'טיול שאחרי צבא', אבל אני תמיד ידעתי שהטיול שלי יהיה לארה"ב, או יורוטריפ קטן. את דרום אמריקה והמזרח הרחוק אני משאירה לשאר בני גילי, כמו שאני משאירה להם את העבודות הזמניות והפסיכומטרי. זה פשוט לא בשבילי.
בכל אופן, סטיתי מהנקודה. ארה"ב זה לא, שתי ערים באירופה זה גם לא בדיוק יורוטריפ ושבוע זה הרבה פחות ממה שתיכננתי, אבל אילוצים כאלה ואחרים הובילו לכך שזה הטיול הראשון שלי לחו"ל מזה חמש שנים, וסוג של טיול של אחרי צבא באיחור אופנתי.

כל מי שמכיר אותי גם יודע שבדרך-כלל אני לא עצלנית, במיוחד בכל מה שקשור באינטרנט, וכבר כמה חודשים שאני עורכת מחקר קטן, קוראת ומוצאת טיפים שיעשו את הטיול הזה מוצלח יותר. באופן טבעי, בתור "תושבת קבע באינטרנט" (הציטוט הזה תמיד מצחיק אותי) בקבוצת חברים שהכירה במקור דרך פורום לצורך הטיול הזה לא יצאנו אפילו פעם אחת מהבית, אם לא מחשיבים סושיות אקראיות שבהן תיכננו את צעדינו. את הכל, כולל הכל, עשינו והזמנו דרך האינטרנט.

אז למה עצלנית?
לצורך המחקר שלי כמעט לא גיגלתי, חיפשתי או נאלצתי לדלות את המידע החשוב מתוך מדריכים ארוכים ומשעממים.
קיבלתי מיילים נהדרים, מפורטים ברמה כזו שצריך רק לאסוף את כולם ולהוציא סיפרון כיס; סיפורי מסע בבלוגים; סקירות וטיפים מפורומים; איפה המסעדות הכי טובות, מתי להזמין טיסה ומתי מלון, על מה להתפשר ועל מה בשום פנים ואופן לא לוותר ואיפה החנות הכי זולה והכי מגניבה בלונדון ובעולם כולו. כשחיפשנו מלון זול-אך-נטול-פשפשים, שלחו אותנו ל- Trip Advisor ושם קראנו חוות דעת מפורטות עד רמת הטפטים על הקירות של אנשים שכבר ביקרו שם ובחרנו את המלון הטוב ביותר ביחס למחיר.

לא הייתי ממהרת להספיד את Google ושאר מנועי החיפוש המסורתיים אבל את המחקר שלי אני ערכתי בעזרת אנשים. חברים, מכרים וזרים מוחלטים בפייסבוק, טוויטר, פורומים, בלוגים… "Social Media", "Web 2.0", "Collaboration" – תקראו לזה איך שאתם רוצים באיזה שפה שאתם רוצים.

בשורה התחתונה זה בסך-הכל אנשים.