דרושה: מוטיבציה
נתחיל בוידוי: אין לי רישיון.
ניסיתי, באמת שניסיתי, אבל לא משנה כמה טסטים עשיתי (ארבעה, תודה ששאלתם) זה פשוט לא עבד, ומעולם לא הוצאתי רישיון. אני לא אוהבת לנהוג, אני לא אוהבת לחץ, ונהיגה בכלל וטסט בפרט גורמים לי ללחץ. באופן כללי אפשר להגיד שאני והכביש לא מסתדרים כל-כך טוב, שלום-שלום, לא יותר.
בגילי ה"מופלג" נדמה לי שכולם ניידים, חוץ ממני. האוטובוסים היום-יומיים מעייפים אותי, המוניות מרוקנות לי את חשבון הבנק ובערבים נמאס לי להיות תלויה בחברים שצריכים לעשות סיבוב גדול כדי לזרוק אותי בבית. ובכל-זאת לפני שנתיים הפסקתי עם שיעורי הנהיגה ומאז לא ניסיתי שוב.
אם זה לא מספיק, תוקף התיאוריה שלי כבר פג מזמן ועכשיו אני אצטרך ללמוד שוב על תפקודי המנוע המרתקים.
אז מה עושים? איך לקבל בחזרה את הביטחון ולחזור לשיעורי נהיגה? והכי חשוב – איך עוברים את הטסט הארור בשלום?
טיפים יתקבלו בברכה.
יקירתי, יש מורים שמתמחים בתלמידים הסובלים מחרדת כבישים (לא משנה מה סיבת החרדה) דברי איתי ונאתר לך אחד.
בסוף עוד תהיי נהגת מיומנת.
אני כבר הפסקתי לספור כמה שעורים עשיתי
היתרון, אני תמיד יכול לשתות כשאני יוצא
חשבת על רישיון לאופנוע?
בעיה מוכרת (אולי זאת בעיה של סטודנטים צעירים? :P), אני עברתי בטסט שמיני. אין לי הרבה מה לייעץ, חוץ מזה שבסוף, אם מתמידים, עם כל הלחץ של הטסטים וכל זה – בסוף כולם עוברים.
אבל עכשיו ברצינות משהו שחשבתי עליו. נניח ותוציאי עכשיו רשיון, תקני אוטו?
כי אם לא, חבל קצת על הזמן.
יש בזה משהו.
לא חשבתי וגם לא אחשוב. מאוטו סגור עם ארבע גלגלים אני מפחדת, אז אופנוע? חוץ מזה, שזה ממש לא חכם. בקושי עם אופניים הסתדרתי.
ללמוד עם המורה שלי, יורם החמוד. איתו עוברים הכל. בואי נגיד, אני עברתי טסט ראשון. את יושבת איתי במשרד, את יכולה להבין כמה זה הזוי.
אולי באמת יש פה דפוס חוזר, גם נועה כתבה בפייסבוק שזה לקח לה יותר מטסט-שניים..
וואלה גם לי אין רישיון מסיבות שמסתכמות בדאגה לשלום הציבור אבל פנאן, עכשיו יש לי למה לשאוף ולעבוד עבורו קצת יותר קשה – נהג פרטי :)
זה בדיוק ההיפך מלעורר מוטיבציה אבל אחלה שאיפה :)
LOL
האמת, לא חשבתי על זה, אבל אולי זו דרך טובה שלא חשבתי עליה, כי בגיל 18 לקנות אוטו לא ממש היה בגדר אופציה. אז נראה לי שכן, אם אני כבר אוציא רישיון אני אקנה לי איזה משהו אחרת זה קצת מאבד את הפואנטה.